פסק-דין בתיק הפ"ב 41476-10-12

לפניי בקשות לאישור/ביטול פסק בוררות.

הפסק נשוא הבקשותניתן על-ידי כבוד הרב יחיאל רויטמן (להלן - הבורר) ביום 23.5.06 - כ"ה אייר תשס"ו (להלן - הפסק או פסק הבוררות). בקשת האישור הוגשה על-ידי לוינגר אליעזר ביום 6.9.12 (להלן - לוינגר) ובקשת הביטול הוגשה על-ידי פייביש שמואל ביום 24.10.12 (להלן - פייביש).

הפסק ניתן, כעולה מכותרתו, על דרך הפשרה, ובמסגרתו חוייב פייביש לשלם ללוינגר סך של 30,600 דולר.

בקשת הביטול

לטענת פייביש, בשנת 2005 נתגלע סכסוך כספי בינו לבין לוינגר על רקע הלוואה שהעמיד לו זה האחרון. פייביש, המתגורר בחו"ל, טוען כי הגיע לארץ בספטמבר-אוקטובר 2005, שאז זימן אותו הבורר לפגישה בעניין תביעת לוינגר כלפיו. לדבריו, לא סירב לזימון מפאת כבודו לבורר, אולם לא הוסכם כי מדובר בהליך בוררות, אף לא נחתם הסכם בוררות. באותה פגישה יחידה לא נשמעו עדים ולא הוצגו ראיות, אלא: " הופענו בפני הרב רויטמן בתפקידו כרב ומורה - הוראה הלכתי, וזאת רק כדי לשמוע את חוות דעתו ההלכתית בנושא".  

פייביש טוען, כי לאחר שהבורר שמע את טענות הצדדים, חיווה דעתו כי אינו חייב ללוינגר דבר, בשים לב לריבית נשך אסורה שדרש ממנו הלה בגין ההלוואה.

פייביש מפנה לכך שפסק הבורר ניתן  כחצי שנה לאחר הפגישה עמו, וכי ראה אותו לראשונה רק לפני מספר חודשים. פייביש אף מעלה טענות אישיות כלפי הבורר, שלדבריו אף הוא נטל הלוואה מלוינגר, אף מייחס לו דברים שאמר, אולם נוכח התוצאה אליה הגעתי, כפי שיפורט להלן, מתייתר הצורך לעסוק בהן.

עילות הביטול

לטענת פייביש, יש להורות על ביטול פסק הבורר מחמת ארבע עילות ביטול -

האחת, העילה הקבועה בסעיף 24(1) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן - החוק): " לא היה הסכם בוררות בר תוקף בין הצדדים". לטענתו, לא נחתם הסכם בוררות, גם לא שטר בוררין הנהוג בבתי הדין הרבניים.

ה שניה, העילה הקבועה בסעיף 24(2) לחוק: " מינוי הבורר נעשה שלא כדין". לטענתו, הבורר נגוע בניגוד אינטרסים חריף.

השלישית, העילה הקבועה בסעיף 24(4) לחוק: " לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". לטענתו, לא התנהל כלל הליך בוררות. באותה פגישה יחידה עם הבורר לא ניתנה למי מהצדדים האפשרות להביא ראיות, לא נשמעו עדויות, אף לא טיעונים. לאחר הפגישה שב פייביש לחו"ל, ולא הופיע עוד לפני הבורר. להשערתו, הראיות להן נחשף הבורר היו מטעם לוינגר והוצגו במעמד צד אחד לאחר אותה פגישה.

הרביעית, עילת הביטול שבסעיף 24(10) לחוק. לטענת פייביש, התנהגות הבורר במקרה זה מהווה פגיעה אנושה בכללי הצדק הטבעי, הבורר הודה בפניו כי פסק הבורר נכתב בעקבות לחץ שהפעיל עליו לוינגר.

לתמיכה בטענותיו, צרף פייביש תצהיר מטעמו של יצחק גרינוולד, שלפי המוצהר בו נכח בפגישה שהתקיימה אצל הבורר (להלן - גרינוולד). גרינוולד טוען כי בין הצדדים ניצתה מחלוקת בשאלה אם רשאי לוינגר על פי ההלכה לגבות ריבית, ומשכך הציע להם כי יפנו לקבל את עמדת הרב - הבורר. לדבריו, נכח בפגישה, במהלכה, העלו שני הצדדים את טענותיהם לעניין החוב והריבית, והבורר הביע את דעתו ההלכתית, לפיה מדובר בריבית נשך אסורה לפי ההלכה. גריוולד מבהיר, כי באותה פגישה לא חתמו הצדדים על שום מסמך, וודאי לא על שטר בוררין.

עמדת לוינגר

לוינגר מתנגד לבקשת הביטול.

לטענתו, ביום 27.10.05 הגיש תביעה אזרחית נגד פייביש בבית משפט השלום בתל-אביב, והוסכם כי התביעה תועבר למסגרת בוררות, ומשכך מחק את התביעה בבית המשפט.

בתמיכה לטענתו זו, צרף לוינגר לתגובתו מספר מסמכים - בין היתר, אישור הבורר מיום 28.6.11 (כ"ו סיון תשע"א) בו אישר את קיום הבוררות בפניו; מכתב דרישה מיום 20.3.12 (כ"ו אדר תשע"ב)  שנשלח מבית דין צדק לפייביש המורה לו לשלם את אשר נפסק על-ידי הבורר; מכתב התראה שנשלח לפייביש מבית דין צדק, בדבר פניית לוינגר ללשכת ההוצאה לפועל לצורך גביית חובו, ומכתב מיום 8.5.12 (ט"ז אייר תשע"ב) ששלח פייביש לבית דין צדק בתשובה למכתב ההתראה, בו כתב כי קיים אחר פסק הבורר ואינו חייב ללוינגר דבר.

לדבריו פייביש הסכים ללכת לבוררות ולכן הוא מנוע מלתקוף את חוקיותה, במכתבו לעיל אף הודה כי מדובר בפסק בוררות.